אולד טראפורד בן 100

ב-19 בפברואר 1910 מנצ'סטר יונייטד אירחה את ליברפול במשחק שחנך את אולד טראפורד. בינתיים בעולם המשטר העותמאני היה בשיאו, הנרי פורד מכר את המכונית העשרת אלפים שלו והנרי אחר – או הנרי – הלך לעולמו בחודש יוני של אותה שנה. באותו משחק יונייטד הפסידה 4:3 לסקאוזרים, במשחק בו אף אחד לא התרגש מהאיצטדיון החדש שמאה שנה לאחר מכן ייחשב לאגדה ולמקדש בן זמננו.

יושב הראש של יונייטד דאז, ג'ון הנרי דיוויס, החליט שאלופת 1908 ומחזיקת הגביע של 1909 צריכה בית חדש במקום איצטדיון בנק סטריט המיושן (אליו עברה מנורת' רואד). עלות הבנייה הגיעה ל-90,000 פאונד, סכום גדול באותו זמן. 97 לאחר מכן איצטדיון וומבלי המחודש עלה 800 מיליון פאונד – איך שזמנים משתנים.

הארכיטקט הסקוטי ארצ'יבלד לייטץ' הופקד על המלאכה ולא ידע ששני המנג'רים הגדולים ביותר שיתרוצצו על הקווים באולד טראפורד יהיו מבני עמו. לייטץ' בנה את מרבית איצטדיוני בריטניה ביניהם אנפילד, סטמפורד ברידג', הייבורי, ווייט הארט ליין, וילה פארק ועוד רבים. הסקוטי מת חצי שנה לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה ולא ראה את אולד טראפורד מופצץ על ידי הנאצים בדצמבר 40' ובמרץ 41'.

במרץ 1939 הגיעו כמעט 77 אלף צופים לראות את וולברהמפטון וונדררס מביסה 0:5 את גרימסבי בחצי גמר הגביע האנגלי. האיצטדיון התחיל את דרכו מתפוסה של 76 אלף וחזר לתכולתו המקורית כעבור 70 שנה. לאחר אסון הילסבורו התבצעו שינויים באיצטדיונים רבים ואולד טראפורד הפך לאיצטדיון ישיבה בלבד בעל 44 אלף מקומות. עם השנים יונייטד פיתחה שאיפות נוספות והתכולה גדלה ל-55 אלף מקומות, לאחר מכן ל-68 אלף וכיום טראפורד קשישא מכיל 76 אלף מושבים.

כשמגיעים לתחנת הרכבת מנצ'סטר פיקדילי נוסעים כרבע שעה בכביש המהיר לאולד טראפורד וכבר אפשר לראות שמנצ'סטר יונייטד שמה דגש על ההיבט האיקוני. הפסל של המנג'ר האגדי סר מאט באזבי ניצב בגאון בחזית האיצטדיון ומביט כבר שנה וחצי על חניכיו לשעבר, פסל 'השילוש הקדוש' שנמצא מעבר לכביש. ג'ורג' בסט ז"ל ובובי צ'רלטון ודניס לאו יבדל"א זכו להוקרה ב-2008 וסביר להניח כי הפסל הבא יהיה של סר אלכס פרגוסון (עד 120).

גם שעון מינכן, המוצב על קיר היציע הדרומי, מזכיר לכולם את השעה בה נהרגו שחקני הקבוצה באותו לילה מקולל במינכן ב-1958. מנהרת מינכן הצטרפה אל השעון לפני שנתיים, במלאת 50 שנה לאסון. כמו שמשחק הבכורה באולד טראפורד הסתיים בהפסד, כך גם המשחק שנפל על ציון יובל לאסון – הפסד 2:1 ליריבה מרה נוספת, הפעם מנצ'סטר סיטי.

מאז התמסחרות הכדורגל, יש ביקורת רבה כי מרבית יושבי אולד טראפורד הם אוכלי סושי אסייאתים (וסקנדינבים וישראלים) שמעשירים את קופת המועדון, שמצידו מתעניין רק במרצ'נדייזינג ומיקסום הרווחים. למרות שחלק מן הטענות נכונות, האווירה באולד טראפורד נהדרת ומלאת תשוקה. האוהדים הם חלק בלתי מבוטל מהצלחת הקבוצה ודוחפים אותה קדימה.

הייתי עד היום בשני משחקים ב'תיאטרון החלומות', התיאור המבריק שבובי צ'רלטון העניק לאיצטדיון. בראשון נחלתי אכזבה מרה: יונייטד אמנם הביסה 0:4 את איפסוויץ' טאון, אך פרגוסון החליט לתת מנוחה לשחקנים החדשים רוד ואן ניסטלרוי וחואן ורון שישבו על הספסל. דיוויד בקהאם וריאן גיגס צפו במתרחש רק מהיציע. למרות הבאסה, תמיד כיף לראות את אולה גונאר סולשיאר, עוד אגדה של אולד טראפורד, שכבש צמד באותו משחק.

במשחק השני בו נכחתי, המנג'ר הסקוטי כבר עלה עם הרכב מלא לקראת הדרבי הגדול ביותר בכל הזמנים. זו כבר הייתה חוויה מסוג אחר – מיסטית, כמעט דתית. כמובן שבלי היכולת הנהדרת של סיטי הדרבי הזה לא היה נחקק בתודעה, שלא לדבר על שער בשנייה האחרונה – מושג בו התמחה הנורבגי מהפסקה הקודמת.

בימים האחרונים צצו דיווחים על כך שאולד טראפורד כבר לא ייגדל יותר. יונייטד אף פעם לא הסתירה את שאיפתה להגיע לאותו מספר מושבים כמו בקאמפ נואו או בסנטיאגו ברנבאו. השדים האדומים מסוגלים להביא 90 אלף ואפילו 100 אלף איש לכל משחק ורשימת ההמתנה למנוי עונתי הולכת וגדלה. כרגע אין דיבור על מעבר לאיצטדיון חדש ומודרני, דוגמת ה'אמירויות' של ארסנל אך כשזה יקרה ייכתבו הגיגים נוספים על אולד טראפורד – הפעם על סוף דרכו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.