אין עוד מלבדו (עד שיוכח אחרת)



9.3.05  – תיירי הנרי מנצח את באיירן מינכן 0:1 אבל זה לא מונע מארסנל לעוף מליגת האלופות כבר בשמינית הגמר. התותחנים יגיעו עונה לאחר מכן לגמר המפעל היוקרתי וייכנעו לברצלונה, התחנה הבאה בקריירה של הצרפתי בן ה-31 שלא זכה בגביע עם האוזניים הגדולות (אולי העונה).
באותו משחק ישבתי מאחורי השער בגובה הדשא של הייבורי ז"ל, לא רחוק משני השוערים הגרמנים (אוליבר קאן במחצית הראשונה, יינס להמאן בשנייה). השער היחיד במשחק היה די טיפוסי של הנרי: כדור ארוך של אשלי קול נשלח לרחבה, הנרי השתלט ברגל ימין, ניער את לוסיו ושלח בעיטה מדוייקת לפינה הרחוקה.
כמו בכל עונה, גם ב-2005 החששות של אוהדי ארסנל הרקיעו שחקים בקשר לעזיבתו של מספר 14. בקיץ 2007 זה קרה והנרי עבר לבירת קטאלוניה. כבר עבר מספיק זמן (כמעט שתי עונות) ובפרספקטיבה של היום כבר אפשר לקבוע – ארסנל טרם התאוששה מעזיבת הנרי. הקבוצה של ונגר הפכה מקבוצה של איש אחד לקבוצה של אף אחד.
כיום אין מנהיג אחד לרפואה בין כותלי האמירייטס – גאלאס עושה נזק, פברגאס עדיין צעיר מדי, ואן פרסי לא בנוי לתפקיד ואדבאיור פרזיט לא קטן. הנרי לא רק שהיה קפטן ומנהיג הוא גם היה סקורר מטורף. שני האלמנטים האלה, מנהיגות והבקעה, נעדרים ממשחקם של התותחנים כבר זמן רב. אולי מפגש של ברצלונה מול ארסנל יחזיר את הנרי ללונדון – ואולי זה רק יתסכל את האוהדים האדומים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.