אנגלופוביה

הרבה מדינות מתאפיינות והתאפיינו בעבר באנגלופוביה (פחד מאנגלים ומתרבות אנגלית). הסקוטים, הוולשים, האירים לסוגם, הצרפתים כמובן, האוסטרלים, הארגנטינאים, האמריקאים ועוד רבים וטובים נתקפים צמרמורת למשמע מבטא קוקני או מסגלים לעצמם פרצוף מבועת כשהם מביטים בויין רוני. בכדורגל לא חסרים מקרי אנגלופוביה מפורסמים.

רכבת הזרים של ארסנל הביאה ברבות השנים כמה שחקנים שסלדו ואף נבהלו מהתרבות האנגלית. חוזה אנטוניו רייס סבל מכל שנייה וחיכה לרגע שיחזור הביתה לספרד החמימה. אנדריי ארשבין עוד לא הספיק לחמם את ספסלי חדר ההלבשה באמירייטס והצהובונים מצאו ציטוטים של אשתו בגנות אנגליה.

יש גם את הזרם האנטי-אנגלי בצרפת שהתפשט למערב אירופה אותו מוביל בגאון מישל פלאטיני. נשיא אופ"א חושש משליטה אנגלית ביבשת ומנסה לרקוח סנקציות ושאר פתרונות יצירתיים כדי לקעקע את הדומיננטיות. יש גם את האבי רצונים למיניהם המודיעים חדשות לבקרים כי תרבויות אחרות הן השולטות והאנגלים עדיין משחקים כדורים ארוכים.
כל אחד צריך להחליט היכן הוא מציב את עצמו על הסקאלה בין אנגלופוביה לאנגלופיליה. המבחן לבדיקה פשוט: לוקחים דג וצ'יפס מטוגנים, מנסים לאכול ומאבחנים את התוצאות. אם אתם מקיאים, תמוינו לצד הימני של הסקאלה. אם זה טעים לכם סימן שאתם אנגלופילים, המחוג יזוז שמאלה ותקבלו מנה גדושה של פיש אנד צ'יפס שתספיק לכם עד סוף העונה.

2 thoughts on “אנגלופוביה

  1. בני גלובינסקי

    אל חשש זה לא מדבק. אלא אם כן נחשפת לכמות גדולה מחומר הקרוי בפי המקצוענים "טוניאדאמס".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.