אנגליה – אחרי 20 שנה. יומן מסע

"זה לא בדיוק געגוע זה סתם נעים להיזכר" – כתב אריק איינשטיין. הבלוג חזר מביקור בזק בממלכה, ובמקום פרנק סינטרה ומרלנה דיטריך, בהם נזכר אריק, עלו בעקבות המסע מעט געגועים לקאנטונה ושירר ואותו ניחוח משכר של הניינטיז.

חרדים מהבייקון
הסיפור מתחיל בהכרה בכך שיש המון חרדים באנגליה. הם טסים לישראל ובחזרה ולמרות העקרונות, הערכים והמצוות – כאשר צריך לבחור בין לואו קוסט ללא לואו קוסט (או לא קוסט אם תרצו), אין להם בעיה להתרועע בחברת בייקון בבאגט, קרוק מיסייה ושאר תועבות. כל אחד שיאמין במה שהוא רוצה, הם באלוהים, אני בנבדלים.

food

עלייתו של המגנומטר
מאז הפיגועים בצרפת בחודש נובמבר, המגנומטר הגיע לאצטדיונים באנגליה. הסדרנים ממששים את הנכנסים ובודקים להם את התיקים. גם בעבר היה סוג של בידוק, הפעם הם מחמירים יותר אבל לפי הרגשתי, מי שירצה להיכנס עם חומר נפץ ולבצע פיגוע נורא באצטדיון, עדיין יוכל לעשות את זה. בידוק בטחוני בכניסה למגסטור של מנצ'סטר יונייטד? לא חשבתי שהימים האלו יגיעו. תשאירו לנו את הבעיות הבטחוניות בישראל, אל תזהמו בהן את הכדורגל.

P1020553

סדרנים עם מגנומטר בכניסה לחנות

גם המכות כבר לא משהו
הבלוג נגד אלימות, אבל מי שראה את הסרט Green Street (תורגם – בלי חוקים) יודע שיש לחוליגניזם קסם מסוים. אני רוצה שיזמינו אותי בעתיד למכות בין אוהדי ווסטהאם למילוול, זה כנראה מעניין יותר ממשחק ביניהן. בפאב בו לגמתי נשמע פתאום רעש מוזר. שני שיכורים נפלו לרצפה כדי להתקוטט והברמנים רצו מאחורי הדלפק כדי להפריד בין שני החמודים הללו. כל אחד הלך לדרכו והסובבים ליוו את התקרית בצחוקם – סוף סוף קצת אקשן בערב מנומנם.

P1020553a

סרט רע: יונייטד המשעממת
ראיתי העונה בטלוויזיה לא מעט משחקים משעממים של מנצ'סטר יונייטד והייתי חייב לראות אם זה אמיתי. אז כן – באצטדיון זה אפילו נורא יותר. אתה לא יכול לזפזפ. עוד לפני המשחק סאות'המפטון החנתה את האוטובוס – מה שלא קרה במשחק עצמו.

sotonbus

מחוץ ליציע הספקתי עוד לראות את ה-4:4 של נוריץ' לרשת של ליברפול, לקול תרועות האוהדים, רק כדי לצפות בללאנה עושה 4:5 ולקוות שנראה קמצוץ מהשערים בקארו רואד. לקחתי מקדם בטיחות והימרתי לפני המשחק על 0:0 – התוצאה האופיינית של יונייטד הוואן חאלית העונה וגם זה לא עזר. צ'רלי אוסטין הוא חלוץ רציני. עוד לפני שער הניצחון, ראיתי את הקבוצות עולות לכר הדשא באולד טראפורד עם המוזיקה של סרטי פוקס. זה היה ממש סרט רע. ואז התחיל המשחק עצמו ואת שחקני יונייטד אפשר לתאר רק במונחים רפואיים-פסיכולוגיים. שילוב של אנמיה ואפתיה הוא קטלני. ואן חאל כמובן לא קם מכסאו והשחקנים אובדי העצות לא הצליחו לסכן את השער.

אף שחקן כבר לא מתחיל את המשחק בטירוף ומשוגר כמו מלוע של תותח. המגנים בקושי עוזרים להתקפה, וכאשר הם כבר עוברים את החצי, הם תקועים רחוק שם, ליד קו הרוחב בלי שום יכולת לבצע פעולה אפקטיבית. אני בטוח ששתי הקבוצות מתגעגעות ללוק שו.

uws16

סאות'המפטון מבקיעה והאוהדים עוברים ממצב של חוסר אונים לדיכאון. אני באמת נגד חילופי מאמנים (בוודאי שבאמצע העונה) אבל נראה שהגענו לנקודת אל-חזור. המכונה לא מקולקלת, היא כבויה. מישהו חדש צריך לבוא וללחוץ על כפתור ה-ON. אני עדיין רוצה שזה יהיה גיגס, אבל פתוח להצעות. יכול להיות שהשחקנים גרועים וחסרי מושג. אני רוצה להאמין שזה קשור למאמן.

 by far the most expensive team the world has ever seen
עוברים ללונדון. יש משהו באוויר. זה בצל מטוגן. אבל גם אוהדי ארסנל שמסתכלים על התאריך ושואלים את עצמם אם העונה זה אמיתי. אולי סוף סוף אפשר לזכות באליפות. שחקנים ברמה עולמית? צ'ק. אצטדיון מדהים? צ'ק. שאר הקבוצות לא יציבות? צ'ק (לסטר מקום ראשון! אני לא מאמין שאני כותב את זה). ואז הגיעה צ'לסי וניצחה באמירייטס במשחק מוזר.

ידידי התותחן מרום שפיצר כתב שניהול המשחק של ונגר היה חלש. אני הייתי מוציא את קמפבל ולא את ז'ירו. אפשר להתווכח על זה. גם אחרי המשחק אני עדיין משוכנע שוונגר הוא לא הבעיה של ארסנל. הוא לא זה שמונע ממנה אליפות. שימו את גוארדיולה או את אנצ'לוטי על הקווים באמירייטס ואני עדיין לא בטוח שהתוצאות אחרות. בסוף ונגר יעזוב ואז נדע את גודל האפקט.

ובינתיים חוץ מלקחת כמה גביעים ואז לאמלל את האוהדים שלהם, הם גם מרוקנים להם את הכיסים. יונייטד לא צדיקים בעניין הזה, אבל לפחות הם מקפיאים את מחירי המנויים כבר מספר שנים וגם מחירי הכרטיסים לא בשמיים. ארסנל לא מתביישים לנקוב במחיר של 92 פאונד. ב-1996 אפשר היה לקנות כרטיס במוקד מידע לתיירים ב-15 פאונד ועוד לבחור לשבת ביציע החוץ. שירר היה אז השחקן היקר בעולם וסכום של 15 מיליון ליש"ט היה בלתי נתפס. המחירים האמירו גם הם בהדרגה והיום ארסנל היא הגארת' בייל של הכרטיסים. עד להתייקרות הבאה.

IMG_20160126_0001

הדייגו השני שמרגיז את האנגלים
לפני 30 שנה זה היה מראדונה והיד. ההוא מארגנטינה כיפר על הרמאות עם שער מטורף, דייגו קוסטה מצליח להוציא את האוהדים מכליהם. אוהדי צ'לסי משוגעים על השרוט הזה. הם צעקו 'דייגו, דייגו' בכל הזדמנות. בצדק – הוא הצליח לנצח בשבילם את ארסנל פעמיים בעונה. ועוד בכזו עונה מחורבנת של האלופה היוצאת.

קוסטה באמת עשה הכל. סחט אדום, הבקיע, צלל, צעק וגם חבט בדגל הקרן עם הלוגו של ארסנל, פעולה שהרגיזה במיוחד את אוהדי ארסנל. אפילו פברגאס, שהצליח לתת משחק טוב בעונה חלשה, זכה לפחות קריאות בוז מקוסטה. דגל עם תמונה של ססק עדיין מתנוסס מחוץ לאצטדיון. הבגידה לא באמת פילחה את לב האוהדים. הם עברו הלאה – למסוט ולאלכסיס שלא הצליחו למנוע את ההפסד. באמת שהם סופר-שחקנים. עכשיו רק צריך לככב במאני-טיים ואת זה ארסנל באמת לא עשתה הרבה שנים.

P1020619

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.