בחור גמור

ילד בן 18 וחצי עובר שני שחקנים במהירות אדירה ושולח כדור לחיבורים של נבחרת ארגנטינה בשמינית גמר גביע העולם. לצערו הרב של מייקל אואן, המהלך המדהים הזה ייזכר גם כשיא הקריירה של החלוץ קטן הקומה. אה כן, והיה גם איזה שלושער במינכן, וזהו זה.
בניגוד למאמני עבר של נבחרת אנגליה כמו קווין קיגן, סטיב מקלארן ואפילו סוון אריקסון, פאביו קאפלו לא מזמן שחקנים על פי השם שלהם אלא רק על פי כושרם. מייקל אואן לא נמצא אפילו בכושר גרוע, הוא פשוט שחקן לא רלוונטי. אי אפשר להתכחש שהפציעות העיקו לו על הקריירה אבל אסור להאשים רק הליקויים הגופניים.
רוב הפרשנים והאוהדים חשבו שזה רק עניין של זמן עד שאואן יעלה לראש טבלת המבקיעים בנבחרת אנגליה. כיום הוא ממוקם במקום הרביעי עם 40 שערי נבחרת ב-89 הופעות. הישג מרשים לשחקן שעוד לא חצה את ה-30 אך עשרת השערים החסרים כנראה לא ייכבשו לעולם. בובי צ'רלטון (49), גארי ליניקר (48) וג'ימי גריבס (44) יכולים לישון בשקט.
יש כאלה שיגידו כי המעבר המטופש של אואן לריאל מדריד היה הסממן הבולט ביותר לתחילת הדעיכה. אני חושב שהמעבר העוד יותר טיפשי לניוקאסל היה ההחלטה הגרועה ביותר שאואן היה יכול לקבל למרות שחשבון הבנק שלו לא מתלונן. בגיל 26 לא אמורים לעבור לקבוצה מבולבלת וחסרת אמביציה כמו ניוקאסל. בניטס אמנם לא רצה אותו אך עם לחץ סקואזרי חזק אואן היה יכול לחזור לאנפילד בקלות. 
חבל מאוד שחלוץ מחונן וסקורר מצטיין כמו מייקל אואן נמצא בשפל בגיל שבו חלוצים עוד יכולים לפרוח. חלוץ אחר ובן גילו של אואן, ניקולה אנלקה, עבר בתחנות של אואן (ריאל מדריד וליברפול) ובעוד הרבה אחרות. כיום הוא מלך השערים הזמני של הליגה האנגלית. שילוב של היעדר פציעות ומעבר לקבוצה מתאימה יכולים לשקם לאואן את הקריירה. המשך במתכונת הנוכחית והגול מול ארגנטינה יהיה ההיילייט שייראה לנכדים.

4 thoughts on “בחור גמור

  1. בני תבורי

    מייקל אואן הפך אצלי משחקן אהוב ומוערך לשחקן שאני מאוד נהנה לראות אותו בעליבותו כיום. מה לעשות? מעולם לא הסתובב בייג'לה מעל לראשי. הבחור שנתן כל כך הרבה שמחה ותקוות לליברפול בחר לכת בעקבות הכסף הגדול יותר, לא שבליברפול הוא שיחק בעבור ארוחת ערב, ומה שגמר אותו מבחינתי, היה העיתוי. אחרי העונה האחרונה של הוייה, הוביל אואן מהלך שכותרתו: או אני או הוא. באו אני, נכנסו גם אלמנטים של רכש ראוי שיכול להוביל את הקבוצה לליגת האלופות ולהתמודדות רצינית על התואר האנגלי החשוב מכולם. מכיוון שאואן יש רק אחד ובתמיכת האוהדים – אני יודע שנורא רומנטי לומר הקופ, אבל כאן לא היה מדובר רק בפרחייאדה המקומית, אלא גם בקרב אוהדים נוספים וכמעט בהסכמה גורפת, פוטר הוייה, בניטז הגיע והקבוצה החלה משנה פניה לאט לאט. בדיוק בזמן הזה החליט אואן שדי לו. והנה סקופ: לא רק בניטז לא רצה אותו. גם רוב ניכר של האוהדים סרב לסלוח. המעבר לניוקאסל לא נבע מבחירה חופשית, הוא היה תוצאה של אין ברירה. לפני שלוש שנים נבדקה האפשרות להחזיר את אואן לאנפילד, וגם מהלך זה נתקל בהתנגדות עזה של בניטז והאוהדים, וטוב שכך. אני כאוהד לא רוצה לראות את אואן במדים האדומים לעולם. ליברפול, אולי בניגוד למה שחושבים בקבוצה הענייה של מנצ'סטר, אינו מועדון גימלאים. אה כן, וגם פציעות לא עוזרות.

  2. בני גלובינסקי

    יכול להיות שהבעיה נעוצה בליברפול ולא באואן? לגמד יש אמנם הרבה מגרעות אבל האדומים אף פעם לא הצטיינו בשמירת שחקני הבית שלהם.

    סטיב מקמנמן עזב בגיל 27 לריאל מדריד, רובי פאולר עזב בגיל 26 ללידס וחזר לחלטורה קטנה אצל בניטס, אואן עזב באותו גיל ולא חזר. והכי גרוע: ג'רארד היה ממש קרוב לעזוב לטובת הכסף של רומן בגיל 25 וגם כדי לקחת אליפויות. למזלו של הקופ הוא נשאר – השאלה אם הוא אכן יביא אליפות מה שאואן, פאולר ומקמנמן לא הצליחו.

  3. בני תבורי

    אני לא מבין מה פירוש ליברפול לא יכולה לשמור על השחקנים שלה. כששחקן אומר שהוא רוצה ללכת, אף אחד לא עומד בדרכו. מקה קיבל הזדמנות להרוויח יותר כי כך הוא רצה, פאולר כנראה חיפש שידרוג במעמדו לאור ההצלחה של אואן ואת ג'רארד, כך מספרות האגדות, עצרו איומים. לא נראה לי שהיתה בעייה כלשהי לליברפול להמשיך ולהחזיק את מייקל אואן. הוא הלך כי הכסף סינוור אותו. סאגת רונאלדו/פרגי – ריאל/מנצ'סטר היא חומר מצויין לסרט הוליוודי, לא בטוח שלא יצטערו שם עליה.

  4. Spartan

    אני חושב שהאשמה היא בהוייה.
    הוא זה שפירק את המרסיסייד מנכסיו והמשיך לסלול את האליפויות של מנצ'סטר וארסנל.
    גם קשה לבוא בטענות לשחקן שרצה להשתדרג ולעבור לריאל – במקרה של מרסיסייד בימים ההם (כאילו זה היה ממש מזמן) מלבד האוהדים לא הייתה סיבה אמיתית להשאר, בטח ובטח אם ברצונך לזכות בקריירה.
    אואן נתן את מיטב שנותיו באנפילד וכשהגיע ההזדמנות הוא לא פיספס אותה. לגיטימי.
    לגבי ניוקאסל, רק אלוהים יודע מה עבר לשירר ואואן בראש, מלבד הרומנטיקה (וגם היא גובעת ברעב) לא נשאר בכמעט כלום בניוקאסל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.