בלבולי ביצים (של זהב)

מילאן מבזבזת המון זמן, אנרגיה ומשאבים על מנת להשאיר אצלה את דיוויד בקהאם. זה בכלל לא משנה אם השיקול הוא כלכלי כמו שטוענים טובי הציניקנים. הרי אם השיקול היה כספי בלבד, מילאן כבר הייתה מוציאה את ה-10 מיליון שהגלאקסי מבקשים עליו ומחזירה את ההשקעה תוך חודשיים.

העניין הוא הרבה יותר מורכב. הרוסונרי ממשיכים במדיניות או יותר נכון באי-מדיניות של רכש. במקום לבנות תוכנית רכש מסודרת לשנים הבאות, בצד האדום-שחור של סן סירו עסוקים במשחקי משא ומתן מול ארצות הברית. בקהאם עדיין שחקן טוב וכבר הראה שגם בסרייה A הוא יכול לתרום. 
הנקודה היא שמילאן לא הולכת לשום מקום: לאליפות היא לא קרובה כבר זמן רב. את ליגת האלופות היא פיספסה וגם מאופ"א היא עפה והעתיד לא נראה ורוד במיוחד. עם 10 שחקנים מרכזיים בני 30 ומעלה (שבצ'נקו, פירלו, זמברוטה, ינקולובסקי, נסטה, אמברוסיני, סיידורף, אינזאגי, גאטוסו וקלאדזה) אחד שנושק ל-30 (רונאלדיניו) וסמל בן 40 (מאלדיני) להגיד את המילה עתיד זה קצת מצחיק (מהצד של אינטר) ועצוב (מעבר לכביש).
בגלל זה חיזורים אחרי שחקן בן 34 נראים מופרכים מהיסוד. בקס יכול לתרום לנבחרת וכמו שצוין גם למילאן אך שתיהן לא צריכות להישען עליו אלא לקוות שייתן את התוסף לדלק ויפגין את משחק ההקרבה המפורסם שלו. שני מאמנים איטלקים צריכים לטפל בכוכב מזדקן אחד וזו משימה לא פשוטה בכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.