במו עיני (חלק ב')

5. פיטר שמייכל (מנצ'סטר יונייטד)




הדני הענק שווה כל מחמאה שנתנו לו המהלך הקריירה. אלו לא רק העצירות והאחד על אחד הקטלני אלא הנוכחות ברחבה והשקט שהוא משרה על ההגנה. נגד וימבלדון הוא לא היה בסכנה וכמעט כמוני שימש רק כצופה במשחק ולא משתתף פעיל. הפרישה שלו סיבכה את יונייטד בעמדת השוער עד ההגעה של ואן דר סאר ב-2005.
4. ג'יאנפרנקו זולה (צ'לסי)



המאסטרו של צ'לסי סיפק הרבה רגעי גאונות שהסבו לאוהדים בסטמפורד ברידג' הנאה צרופה. אמנם בתקופתו הכחולים לא היו מועמדים לאליפות אך הקבוצה הייתה ססגונית ונתנה שלל תצוגות, כמו זו שראיתי נגד ניוקאסל. הגאון האיטלקי הבקיע שער אופייני לו וכל כך יפה בפשטותו. הוא קיבל כדור קרוב לקצה הרחבה בצד שמאל, חתך בהטעייה קלה ימינה ובעט כדור מדוייק לפינה הימנית של השער.
3. רונאלדיניו (ברצלונה)



ה-2:4 של צ'לסי על ברצלונה ב-2005 היה משחק אדיר ועל כך יבוא פוסט נפרד. ה-שחקן של ברצלונה באותו הערב היה הברזילאי עם השיניים העקומות שלא נבהל מהפתיחה הרצחנית של צ'לסי והחזיר לבד את בארסה למשחק. השער השני של רונאלדיניו היה מלאכת מחשבת: 18 מטרים מהשער והכדור עומד במקום. קראבליו לא יודע אם לחטוף או לתת לו מטר אז הוא פשוט עומד. רונאלידינו לא היסס, ביצע הטעיות גוף ושלח שפיץ חד לפינה של צ'ך שאכל את המרור הזה. שנה וחודשיים לאחר מכן הבריזלאי כבר סחב על גבו את בארסה לאליפות ספרדית וליגת האלופות בדרך לכדור הזהב היוקרתי.
2. תיירי הנרי (ארסנל)



הנשק להשמדה המונית של ארסנל. לאחר שהסתגל לחיים באנגליה, החל לפרק את קבוצות הפרמייר-ליג והיה המלך הבלתי מעורער של התותחנים עד העזיבה לברצלונה. את הצרפתי ראיתי בכל שלושת המשחקים של ארסנל ובאופן לא מפתיע הוא כבש שלושה שערים. נגד ברדפורד הוא לא הצליח להרשית אך כבש שניים מול דרבי קאונטי. נגד באיירן מינכן הוא ניצח את המשחק אך זה לא הספיק לארסנל כדי לעלות לרבע גמר ליגת האלופות.
1. אריק קאנטונה (מנצ'סטר יונייטד)


חמש עונות בלבד היה המלך הצרפתי באולד טראפורד אך הם הספיקו כדי להפוך אותו לגיבור של ממלכת פרגוסון. נפלה בחלקי הזכות לראות אותו במשחק הליגה הראשון בעונתו האחרונה בקריירה. האיש שהחזיר את יונייטד לעילית של הכדורגל אחרי שנים יבשות. כל נגיעה שלו בכדור מתפרשת כאצילית באופן מיוחד והשפעתו על שאר השחקנים נדירה. נגד וימבלדון הוא כבש את הראשון באיצטדיון בו שנה וחצי קודם התאמן בקונג-פו דווקא על אוהד של קריסטאל פאלאס.
נותרו בחוץ בכאב לב (או: העשירייה השנייה): פול סקולס, ריאן גיגס, אלן שירר, טוני אדאמס, אוליבר קאן, רוד ואן ניסטלרוי, פאולו די קאניו, פטריק ויירה, פרנק למפארד ויארי ליטמאנן.

4 thoughts on “במו עיני (חלק ב')

  1. Sade-dk

    Hey Benny

    Great blog mate

    keep up the good work and i promise to visit you at least once aday

    Respect
    Ssde, Copenhagen

  2. Spartan

    2 פוסטים נפלאים.
    כואב לי לראות את גיגסי וסקולסי מחוץ לעשיריה אך נראה לי שזה לא פחות קשה לך.
    החלטות ראויות.

  3. בני גלובינסקי

    בהחלט החלטות כואבות. לקחתי סכין מנתחים וחתכתי בבשר החי. את שני המקומות הראשונים קיבלו צרפתים שכל אחד מהם היה גאון בדורו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.