בעקבות הסופר-קלאסיקו (או: ויוה לה HD)

המשחק בין ברצלונה לריאל מדריד הזכיר לי את המשחק הראשון של גרנט כמנג'ר של צ'לסי. הוא הפסיד 2:0 ליונייטד עם קבוצה שכמעט לא הספיק לאמן אותה. היום ריאל, כמו צ'לסי של ספטמבר 2007 נראתה חסרת צורה ואופי ורק התחננה לצאת עם תיקו ובלי נזקים. 
ראמוס מנג'ר מאוד יסודי וזו בחירה טובה של ריאל. הוא צריך זמן להתעשת ובגלל הפער הגדול מבארסה כבר מתחילים בברנבאו לעבוד על העונה הבאה כשהמטרה היא להתברג במקומות שמובילים לליגת האלופות. בתקשורת האנגלית מדברים על התעניינות אפשרית של ריאל בארון לנון או בדיוויד בנטלי. נדמה לי שלשחקנים האלה יהיה קשה להצליח מחוץ לחממה האנגלית וגורלם יהיה דומה למייקל אואן או לג'ונתן וודגייט.
לגבי הסופר-קלאסיקו כמוסד: אני מבין את חשיבות המשחק (גם בהיבט ההיסטורי) ואת מעמדו בעולם הכדורגל אבל מה שנותן לליגה האנגלית יתרון על הספרדית זו העובדה שיש ארבע קבוצות גדולות ולא שתיים. זה מביא ל-12 משחקי עונה במשחקים אחת מול השנייה. כל משחק כזה הוא כמו סופר-קלאסיקו בפני עצמו אך בגלל שהתדירות יותר גבוהה לא מתייחסים למשחקים כאלה כאל שיא העונה כמו בבראסה-ריאל.

ועוד משהו: לראות משחק ב-HD זו פשוט חוויה מהפנטת. אחרי שרואים את זה כבר קשה לחזור לטכנולוגיה הקודמת שנראית פתאום מיושנת וארכאית. למי שעדיין לא ראה זה מומלץ בחום – זה כמו שמתרגלים לראות סרט בפורמט של DVD ואי אפשר לחזור כבר לוידאו. כל פרט קטן נחשף במלוא הדרו – כל פיסת דשא שעפה מתיקול של פויול, כל חטט בפנים של איקר, כל קמט בחולצה של מסי. בקיצור: השדרוג מתחייב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.