גיגס. זלאטן. המפץ הגדול 2

הדברים יתבהרו רק בעוד מספר שנים, ובכל זאת, 1-2 ביולי 2016 יתבררו לדעתי כתאריכים לא פחות חשובים בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד מאשר 8 במאי 2013, יום פרישתו של אלכס פרגוסון. מדובר כמובן בהמשך ישיר לחתימה של מוריניו בסוף מאי. הגעתו של זלאטן איברהימוביץ' וכעת השחרור של גיגס.

המועדון (וודוורד? פרגי? צ'רלטון? הגלייזרים?) החליט ששלוש שנים בינוניות הן יותר מדי. זה נראה מבחוץ כמו ניסיון להביא הצלחות אינסטנט. לחזור לימים הגדולים. להיות מועדון דומיננטי בכל מחיר. היה ברור שתהיינה השלכות לפרישת פרגוסון. אף אחד לא חשב על אליפות ללסטר וכמעט אליפות לליברפול (גם סוג של 1-5000).

בעולם אידאלי גיגס היה אמור להחליף את מויס, או אולי את ואן חאל אחריו. זה לא קרה ואם היה מתמנה ונכשל אולי דמות האגדה כשחקן הייתה נסדקת. כנראה שנצטרך להישאר רק עם הזכרונות שלו. 13 אליפויות. בישול בגמר צ'מפיונס אחד ופנדל מכריע בגמר אחר. והגול ההוא נגד ארסנל. תודה ריאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.