האיש המאושר בעולם: דייויד מויס

לפני ההפסד של מנצ'סטר יונייטד לסוונסי, לואיס ואן חאל אמר שיהיה בסדר אם "השחקנים יעשו את מה שסיכמנו" ואחרי ההפסד הוא אמר ש"לא שיחקנו כקבוצה, זו הייתה הטעות שלנו". צורת המשחק הזכירה מאוד את ההפסדים הביתיים של דייויד מויס. שטף המשחק באולד טראפורד, שהיה כה אופייני בתקופת פרגוסון, נעלם, והתחלף במשחק מבולבל.

בשל ניסיונו, ויש שיאמרו שחצנותו, ואן חאל מרשה לעצמו יותר ממאמנים אחרים, כמו לשים את אשלי יאנג בתפקיד מגן (!) שמאלי (?!). ה-3:5:2 ההרפתקני (3:4:3?), שנוסה במחצית הראשונה, מעלה שאלות כבר בשלב מוקדם של העונה: אילו שחקנים צריכים לשחק בקווים ומה תפקידם? האם אפשר לפתוח כך גם נגד צ'לסי/סיטי/ליברפול/ארסנל? לגבי השאלה הראשונה, לא עולים לי בראש שמות של שחקנים, לא ביונייטד ולא בעולם, שמתאימים להיות מה שכונה פעם "רץ" – אותו שחקן ששורף את הקו לכל אורכו. אולי ולנסיה תפור לתפקיד, אבל מה עושים כאשר הוא פצוע כמו עכשיו? אני לא יודע מי יגיע עד סגירת חלון ההעברות. מה שבטוח – בלם ושחקן כנף חייבים להיות שם (נאני חייב ללכת, אולי קוואדרדו מתאים). לגבי השאלה השנייה, נדע רק לקראת המשחק מול צ'לסי בעוד יותר מחודשיים.

גיגס אמר שלוואן חאל יש "פילוסופיה ברורה מאוד והוא דבק בה". אנחנו לא יודעים מה קורה באימונים ומהי אותה פילוסופיה שהוא מנסה להנחיל. כמובן שאף אחד לא נבהל מהפסד אחד, אפילו אם הוא בבית, ואפילו אם הוא במחזור הפתיחה. ולמרות זאת, הפסד לסנדרלנד או ברנלי במשחקים הבאים יסבך את העסק כבר באוגוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.