הפילוסופיה של ארסן ונגר

כאשר ארסן ונגר יפרוש מאימון ומיטב המוחות יינסו לסכם את הקריירה הענפה שלו, לא יקטלגו אותו תחת הקטגוריה של מאמנים צרפתים. ונגר הוא לא מאמן אלא פילוסוף וככזה יצטרף לרשימה ארוכה של פילוסופים צרפתים דגולים כמו רנה דקארט, ז'אן פול סארט וז'אק לאקאן.

מאמן כדורגל רגיל שמגיע לקבוצה רואה את סגל השחקנים, מכין רשימת קניות אידיאלית ומנסה להתאים שיטת משחק כלשהי שתעבוד בצורה הטובה ביותר בתנאים הקיימים. אצל ונגר זה שונה ופוסט זה מנסה לעשות סדר במשנתו העכשווית והסבוכה של מנהיגה הרוחני של ארסנל.
הפילוסופיה של ונגר מתחלקת לשניים: שיטת המשחק ומדיניות הרכש. את שיטת המשחק ונגר הנחיל לאט-לאט והיום ניתן לראות כבר את התוצר המוגמר: משחק מסירות סבלני ולעיתים סבלני מדי על מנת למצוא את הפירצה בזמן המתאים, בדרך כלל דרך האגף. אין מקום לכדורים פזיזים למעלה ואין הרבה הגבהות מהאגף אלא פסים שטוחים.
מדיניות הרכש עובדת על שיטת ליטוש של אבן ליהלום. לוקחים שחקן צעיר (בין גילאי 16 ל-21) ומוכשר שצד את עיניהם של ונגר ומגלי הכישרונות שלו ומרגילים אותו אט-אט לשיטה. ונגר אמר לאחרונה: "בתחילת העונה שיחקנו עם וולקוט, דיאבי, פברגאס, נאסרי ודנילסון. הכי מבוגר מביניהם הוא בן 21. כשהם יהיו בני 23 או 24 הם ינצחו בביטחה כל קבוצה. תאמין לי".
עד כאן הפילוסופיה. עכשיו הגיע הזמן לביקורת. ארסנל לא זכתה בתואר מאז מאי 2005. היא רחוקה 15 נקודות מהמקום הראשון בליגה וממוקמת במקום החמישי שאינו מוביל לליגת האלופות. עד שהילדודס יתבגרו ולפי ונגר לא ניתן יהיה להתחרות איתם, ארסנל לא תזכה בתארים ואותם כוכבים כמו פברגאס, ואן פרסי ואדבאיור ירצו לעזוב כדי להוסיף מדליות לרזומה.
גם השיטה של המסירות המרובות מוטלת בספק. כאשר השיטה עובדת, כמו בין אוגוסט 2007 לינואר 2008, ארסנל היא הקבוצה האטרקטיבית בעולם. כאשר מתמסרים שוב ושוב ולא מוצאים את השער, זה נראה קטסטרופה עד כדי איבוד המקום בליגת האלופות. כל זאת בלי להזכיר את המחסור באנגלים – למצב הזה כבר התרגלו ופחות ביקורת נשמעת בנושא. ונגר עצמו הודיע כי הוא לא בוחר שחקנים לפי הדרכון שלהם.
הבעיה שאין בפילוסופיה הזו דרך ביניים אלא שני מצבי קיצון. או שארסנל תרוץ חזק לכל התארים או שתאבד עניין בליגה בשלב מוקדם. ארסנל היא לא כמו ליברפול ובדרך כלל שלא הולך לה בליגה היא נכשלת גם במסגרות אחרות. ונגר סבלני והשאלה עד כמה האוהדים והשחקנים באיצטדיון האמירויות ימשיכו להתמסר למאמן שרצה להיות פילוסוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.