הפעם תורה של הדיפרסיה

מנצ'סטר יונייטד חיה העונה במתכונת של מאניה-דיפרסיה. הדו-קוטביות מורגשת בכל שבוע. במיוחד בכל מה שקשור לתגובות האוהדים ברשתות החברתיות ולצהובונים. שני ניצחונות רצופים (שלא לדבר על ארבע) והכל נראה בדרך הנכונה, שני הפסדים רצופים, אחד מהם באנפילד, ושוב מעלים את ואן חאל על המוקד.

בעיניי הדרך חזרה למוטב עוברת דרך יציבות עמדת המאמן. מעמד המאמן צריך להיות אחרון באג'נדה. רצף ניצחונות או הפסדים לא צריך להשפיע על השיח הרעיל הזה. וזה מה שצריך לקרות בעונה הבאה, לא משנה מי יעמוד על הקווים באולד טראפורד.

ללא ספק הייתה זו הופעה חלשה. אבל למה להתעסק עם המפסידה כשאפשר (כן כן!) לפרגן למנצחת. שמעתי לא מעט קולות של אוהדי ליברפול שאמרו כי זו המטרה שנשארה העונה – להעיף את יונייטד מהליגה האירופית. למה להתעסק בדברים זניחים כמו אליפות או העפלה לליגת האלופות.

מה שבטוח – אם יונייטד תעפיל לרבע הגמר בשבוע הבא – ואן חאל יהיה חצי אל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.