התאוששות פרגוסונית

הכי קל היה ליונייטד להגיב לתבוסה מול ארסנל בהפסד מול אברטון בגודיסון פארק, למרות שהטופיז לא באו כדי לנשוך. זו הייתה התאוששות פרגוסונית. אני חושב שאין צורך להתנצל כשמזכירים ומשווים לתקופתו של פרגוסון כל הזמן. הרי זו הפרספקטיבה שאנחנו מכירים.

זו הייתה התאוששות למופת ושוב אני חייב להתפעל משוויינשטייגר. הוא פשוט מנהל את המופע בצורה הטובה ביותר. קר רוח, מדריך את השאר ומשרה רוגע על המערכת. ראויים לציון כמובן גם אנדר הררה (שחייב לפתוח כ"10" בכל משחק), כריס סמולינג (שנתן קפיצה נחשונית ביכולת) ואנתוני מרסיאל (שאולי יבקיע פחות מהאגף אך יעשה שם כרצונו).

חייבים לדבר גם על שניידרלין שמתחיל להיכנס לעניינים ועל רוחו שסיפק בישול ענק וגם לא מעט חורים בהגנה שאיכשהו (וגם דה חאה עזר) לא הסתיימו בשערי חובה. הפנים כמובן לדרבי (מוסקבה פחות מעניינת) ושם כבר היריבה תהיה פחות סלחנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.