ואף מילה על ואן חאל

כולם מדברים על השופט מייקל אוליבר שהיה איש המשחק בין ארסנל למנצ'סטר יונייטד אבל אני אקדיש לו רק משפט וחצי ואתייחס להגנה. אבסורד! השופטים כבר לא מאוימים על ידי פרגוסון! מגיע ילדון לבוש צהוב עם ג'ל בשיער וחלב על השפתיים ושורק על שתי התחזויות! ועוד מוציא כרטיס אדום לדי מריה! ועכשיו ברצינות: ג'ו הארט נגח באוליבר ולא הורחק. עוד מקרה שהיד קלה על ההדק מול זרים. כי אנגלים הם קדושים.

ועכשיו להגנה. יש מילה חשובה באנגלית – composure, שקשה מאוד לתרגם לעברית. בוא נקרא לה נינוחות. ומאז שריו פרדיננד ירד מגדולתו ועזב אין את הנינוחות הזאת, קור רוח ושלווה בהגנה. מילא שנגרים כמו סמולינג או אוואנס לא טכניים, אבל יש היסטריה כללית ולצערי גם ולנסיה, קשר התקפי במקור שהפך למגן הימני הקבוע, נדבק בנגע ובדיעבד גרם להפסד ולהדחה מהגביע. ואף מילה על ואן חאל.

ארסנל תפגוש את ליברפול רק בגמר, ואין ספק שזה יהיה גמר קלאסי. אוהדי ארסנל שונאי ונגר לא יידעו איך לאכול גביע שני ברציפות, למרות שאני בטוח שהם רוצים יותר. כלומר אליפות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.