חזרה למורשת בגין

מדי כמה חודשים, כאשר ליברפול ומנצ'סטר סיטי נפגשות, ובמיוחד כאשר מנצ'סטר יונייטד לא בעניינים, עולה השאלה מה התוצאה הרצויה. ואז צריך לחזור להגותו של מנחם בגין ול"בהצלחה לשני הצדדים" האלמותי מהאייטיז על מלחמת איראן-עיראק. בגרסה אחרת, שלא קשורה לראשי ממשלות, בין החבר'ה הולכים מדי פעם על "0:0 עם הרוגים". אם תרצו זו טרפה וזו נבלה או בחירתה של סופי – רק הפוך.

אז בעד מי הייתי במשחק באנפילד? בהיעדר אינטרס מובהק של יונייטד, התשובה היא שבאמת לא אכפת לי. גם במירוץ האליפות ב-2014 לא לקחתי צד. בתור אוהד של האלופה היוצאת בזמנו אתה רוצה לשחק אותה אדיש – אם לא יונייטד, אז מה זה משנה. אז נכון שההחלקה של ג'רארד הייתה רגע קומי לפנתיאון, כזה שכיף להיזכר בו כשקצת עצוב. אבל אז אתה נזכר שסיטי זכתה באותה עונה באליפות וזה היה מגעיל לא פחות מהנפה ראשונה ותיאורטית של ליברפול.

יכול להיות שאליפות של צ'לסי נוראה פחות, שלא לדבר על מקרה לסטר, אך זה קורה פעם ב-100-150 שנה. אולי לפי חברים ומכרים? באופן טבעי אני מכיר יותר אוהדי ליברפול מאוהדי סיטי, אבל גם הפן האישי לא גורם לי לקחת צד.

0:0? קניתי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.