כל אחד והאמונה שלו

כדורגל הוא דת וחנות הכיפות הזו בירושלים מוכיחה את המשוואה. הכדורגל הוא לא דת מונותאיסטית ויש בו המון אלים שאנשים סוגדים להם. הכנסייה של דייגו מראדונה היא רק דוגמא אחת לכך. במקום ללכת לבית הכנסת, לכנסייה, למסגד או למקדש, אנשים מתקבצים יחדיו באיצטדיון שיכול להכיל 100 איש או 100 אלף איש ולהרגיש בדיוק אותה תחושה.

מי שלא אוהד כדורגל, יתקשה להבין את התחושה שחווה האדם לאחר שער של קבוצתו, במיוחד אם זה שער חשוב, עדיף עמוק בתוך תוספת הזמן. שחקני כדורגל ברזילאים נחשבים לדתיים ביותר ורבים מהם מצביעים אל השמיים כדי להודות לקדוש ברוך הוא שברא להם את הגול ופטר אותם מעונשו של אופסייד.

פרשת הכיפה של איתי שכטר מול זלצבורג גררה הרבה תגובות, חלקן על הזילות שעשה חלוץ הפועל תל אביב באחד מהסמלים הקדושים לעם היהודי. גם ההצטלבות הנוצרית והירידה על הברכיים של האסלאם נראות לעיתים קרובות במגרשי הכדורגל.

אז לא משנה אם אתם מאמינים באלוהים, באללה, בג'יזס, במראדונה או במוטי קקון – כל אחד יכול למצוא את הדבר שמקודש לו וללכת איתו עד הסוף. ואפשר גם סתם להנות מהכדורגל כמשחק הספורט הגדול ביותר שהומצא אי פעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.