כן לזקן

הבחירה בריאן גיגס כשחקן העונה יותר ממוצדקת. וזה לא עניין של לעשות כבוד לשחקן הוותיק והמוערך שלא זכה עד היום בתואר היוקרתי. עמיתיו הכדורגלנים הוכיחו כי הם יודעים להעריך כישורים שלא נמדדים רק בסטטיסטיקה.

גיגס פתח רק ב-12 משחקי ליגה והבקיע רק שער אחד (ניצחון בחוץ על ווסטהאם). הבחירה בוולשי הוכיחה כי תארים אישיים יכולים להינתן גם על פי השפעה ולא רק על פי מספרים יבשים. אפשר להקביל את הזכייה של גיגס לכדור הזהב שיחולק בדצמבר. נכון לעכשיו ברור שמסי יזכה אך עם יתעלמו משערים+בישולים מי שצריך לזכות הוא צ'אבי או אינייסטה בשל היכולת שלא נמדדת בצורה מספרית.
גם אם לפעמים גיגס לא במיטבו, הוא גורם לשחקני היונייטד להיות טובים יותר כשהוא משחק לצידם. ראובן עטר ניסה להיות כזה ב-2001 אצל אברם גרנט במכבי חיפה והצליח חלקית. גיגס עושה זאת בצורה מושלמת והרעב לתארים ולמשחק עצמו עדיין קיים כאילו עלה הרגע מקבוצת הנוער. כן יירבו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.