כשדה חאה יכול לנוח

אם דה חאה לא נזקק לאיזה סופר הצלה או התעופפות שלא מהעולם הזה, אז אני יודע שיונייטד במצב טוב. וזה מה שקרה מול טוטנהאם בחצי הגמר.

זה לא רק ניצחון נוסף אחרי פיגור (מה שלא הגיע מול ווסט ברומיץ' אבל הגיע מול פאלאס, צ'לסי וסיטי). אלו פוגבה ואלכסיס שמגיעים למאני טיים (אפילו שזה "רק" הגביע) ומספקים את הסחורה. על זה אפשר לבנות לקראת העונה הבאה, אבל קודם שיביאו גביע.

יכול מאוד להיות שמוריניו יצטרך לשמר את הנוסחה שכוללת את מאטיץ' והררה כדי לתת לפוגבה דרור. לוקאקו ואלכסיס יהיו באנקר בהרכב ומי שיחלקו משבצת אחת (בהנחה שיישארו) הם מאטה, מרסיאל, לוקאקו ולינגארד.

סמולינג וג'ונס היו טובים ובעונה הבאה הייתי רוצה לראות צמד בלמים קבוע. באיי פצוע כרוני לצערי ועדיין אין לי דעה מגובשת על לינדלוף. אולי שני החבר'ה האלה שפרגוסון הביא כתחליף לפרדיננד ו-וידיץ' יהפכו בכל זאת ליורשים, שבע שנים אחרי.

One thought on “כשדה חאה יכול לנוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.