לא מבין את הדכדוך

אני קורא ושומע את השיח של אוהדי יונייטד בישראל ודי נדהם – הדכדוך והפסימיות שולטים. אני באמת לא מצליח להבין את זה. אולי זו ההשפעה של סופר שחקן כמו מסי, אולי זיכרון קצר, אולי עונת השיא של סיטי ואולי ציפיות מוגזמות אחרי 25 שנים מדהימות.

ה-0:2 על האדרספילד בגביע היה אחלה משחק. לא משחק שיא. לא משחק חלש. ניצחון טוב ועלייה לרבע הגמר בגביע. אני מבין שמוריניו מעורר סלידה לא רק בקרב היריבות אלא בקרב האוהדים מבית. לכל אחד כמובן יש זכות להביע את דעתו.

בואו נלך רק שבע שנים אחורה. יונייטד גירדה 0:1 על קרולי בגביע משער של ווס בראון. רוצים משהו יותר קרוב? לפני חמש שנים היה 1:2 דחוק בגביע על רדינג באולד טראפורד. מציירים את זה כאילו מוריניו הביא תקופה אפלה ליונייטד. שלפני 2013 כל משחק היה ה-2:3 על יובה או ה-1:2 על ארסנל ב-1999. אני רואה גרף של שיפור מאז שפל המקום השביעי של מויס. אני מעריך את הפרגמטיות של מוריניו שמשיגה לא מעט נקודות. לא מצליח להבין את תחושת הגועל. אני מביט בפרספקטיבה רחבה ולא רק של משחק בודד או אפילו עונה אחת. גלורי גלורי.

One thought on “לא מבין את הדכדוך

  1. אוהדת מושבעת

    גם אני מחזיקה בדעה שלך ואופטימיות זה שם המשחק!!
    זה לא שאננות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.