לכבוד יום האישה הבינלאומי – טור פמיניסטי!

פוסט אורח מאת אוריאל דסקל

יותר ויותר נשים עובדות. יותר ויותר נשים מגיעות לרמות ההנהלה הגבוהות ביותר. וזה קורה בכל העולם. אפילו במקומות בהם הנשים נכנסות באיטיות יחסית לשוק העבודה – הודו, סין, יפן.

נשים הופכות לכוח כלכלי גדול יותר ויותר. אמנם יש רבים שמתנגדים לכך ומנסים לפגוע במעמד האישה – אנשי דת בעיקר – אבל יש משפט שמסכם את העניין הזה היטב: "הכלבים נובחים אבל השיירה עוברת". והשיירה עוברת – ברעש וצלצולים. יותר ויותר נשים הופכות לבוסיות – חוזרות להיות השולטות.

ואל תטעו. הן חוזרות – הן היו שם, בעמדות הללו, בעבר. כן, זה לא חדש שהן היו הכוח הכלכלי החזק וצריך לדעת את זה.

למרות מה שמנסים למכור לנו בסיפורים של העת העתיקה (בעיקר בתנ"ך) – היו חיים לפני ובחיים הללו, במשך מאות שנים, נשים עבדו באיסוף ירקות ופירות וזרדים. הן היו אחראיות על רוב המזון – בין 60% ל-80% – שהמשפחות צרכו. עם המצאת המחרשה הגיעה המהפכה החקלאית, ותפקידן החשוב של הנשים כאוספות מזון נכחד.

גברים החלו לעבוד בחקלאות והנשים איבדו את תפקידן כאוספות. עם זה הגיע גם הדיכוי. אבל אחרי המפכה התעשייתית, ומהפכת ההייטק וכל המהפכות הנוספות שחוותה האנושות במאה ומשהו השנים האחרונות – הנשים חוזרות. הן חזקות עכשיו כפי שמעולם לא היו. בחלק מהמקומות בעולם – היותר מפותחים (סקנדינביה) – הן חזקות יותר מהגברים.

וגם בספורט. באולימפיאדה הבאה כ-50% מהמתחרים יהיו נשים. מדובר על התקדמות אדירה. במשחקים האולימפיים הראשונים של העת המודרנית (1896) לא ניתן להן היתר להתחרות.

בישראל עדיין קיימת אפליה בחלוקת כספים ממשלתיים לספורט נשים אבל לימור לבנת, שרת הספורט, משנה זאת ובקרוב נראה יותר כספים ממשלתיים זורמים לספורט הנשי.

מדובר, כמובן, בהליכים בריאים וחשובים. ספורט/משחק הם זכות בסיס לילדים וילדות כמו הזכות לחינוך – אם לא יותר – מחקרים מראים שילדים לומדים טוב יותר דרך ענפי ספורט ומשחקים מאשר ישיבה בכיתה.

איפה נשים כן מופלות ולא נראה שזה הולך ומשתפר? בעולם החסויות והספונסרשיפ. העולם בו השיווק נושק לספורט.

בעולם ניתן לראות שהסכומים שמקבלות הטניסאיות הבכירות והטניסאים הבכירים דומים – יחסית. עם זאת, בשאר ענפי הספורט הפער בכספי הספונסרשיפ שמופנים לגברים ונשים עצום.

בישראל המצב עוד יותר גרוע. הסכומים שמופנים לחסות בענפי ספורט נשיים אפסיים. חברות, שבקושי מפנות כספים לענפי הספורט הגבריים והנצפים יותר, פשוט לא מתייחסות לספורט הנשי. כשהן עושות זאת כמעט ואין חשיבה לגבי מטרות החסות והספונסרשיפ – שהן לא זהות לאלו של החסות לספורט הגברי.

ייתכן שעולם העסקים – שמתרברב בכך שהוא מתקדם יותר מכולם – שוב לא מבין להיכן נושבות הרוחות? הייתכן שהתאגידים הגדולים לא מבינים את הכוח הכלכלי העולה של הנשים בעולם? כנראה שכן. הרי אלו אותם תאגידים שלא ראו את הסערה המושלמת מתקרבת אליהם.

בכל מקרה, כמו בכל מקום שזוכה בעיקר לאפלייה גם בתעשיית הספורט הנשי יש הרבה פוטנציאל שרק מחכה שיממשו אותו.

נכון, טבעי יותר לראות גברים על מגרש הכדורגל, כדורסל, פוטבול ועוד כמה ענפי ספורט – שגם אם מאוד נרצה – לא נראה את הנשים מגיעות לביצועיי הגברים. אבל העולם מלא בענפי ספורט שנשים יכולות להתחרות בגברים באופן שווה (רכיבה על סוסים, מרוצי מכוניות, למשל) ויש גם ענפים רבים שאפשר לשווק דרכם טוב יותר בעזרת נשים – כדורעף, התעמלות, ריקוד תחרותי, אולי גם טניס.

יש הרבה מה להרוויח מבחינה תדמיתית וציבורית עם השקעה פרטית נכונה בספורט הנשים. פשוט צריך לדעת את זה. ולדעת איך עושים את.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.