מבחן השנתיים (2)

אחרי ההפסד של יונייטד לסאות'המפטון בו דנתי ביום שבת, שמתי פעמיי ללונדון לאצטדיון האמירויות המושלם לארסנל – צ'לסי. והנה אחרי כמעט שנתיים אותו משחק ותנו להפתיע אתכם – לארסנל יש אותו מאמן! בתחילת 2016 היה זה הידינק שהגיע להחליף את מוריניו המפוטר.

בניגוד ל-2:2 הנהדר של 2018, המשחק ההוא נגמר ב-0:1 די דלוח של צ'לסי המדשדשת משער של דייגו קוסטה שהיה עסוק כמובן בלהרגיז את אוהדי ארסנל. היום הוא כבש שוב באתלטיקו מדריד וימשיך להרגיז ולכבוש בצרורות, אבל במדינה אחרת.

יסלחו לי שוב אוהדי ארסנל אבל הקבוצה שלהם אטרקטיבית ומבדרת. אני מקווה שאלכסיס אכן יישאר שם למרות שזה לא נראה ככה. לא הייתי רוצה לראות אותו בסיטי. זה יהיה מגעיל.

הפתיעו אותי בחולשתם מוראטה ולקאזט בשני צידי המגרש. סקוררים שלא ניצלו את ההזדמנויות להבקיע. ווילשר הוא אולי הייצוג הטוב ביותר לארסנל פוסט "הבלתי מנוצחים". מרגש לעיתים, שביר, רחוק מתכלס.

ומי שיחוש תחושה מוזרה בסוף העונה הוא אנגולו קאנטה שלא יזכה באליפות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.