מצעד העשור: ישראלים בפרמייר-ליג

אני לא אוהב מצעדים. וגם לא סיכומים. ובכל זאת, המספר העגול של עשרה ישראלים בליגה האנגלית בעשר השנים האחרונות עשה לי חשק לדרג אותם מהגרוע ביותר ליוסי בניון.

שנת 2000 המרעננת והחדשנית הביאה איתה פריחה של ישראלים בפרמייר-ליג. עד מהרה התברר כי מדובר בפריחה שמלווה באדמומיות חזקה בעור וגם משחה חזקה במיוחד לא עוזרת להסיר אותה. הליגיונרים חזרו אחד אחרי השני לישראל והשאירו את אייל ברקוביץ' לעשות פרובוקציות לבדו (עם קצת עידן טל). אחר כך הגיעו טל בן חיים, יוסי בניון ותמיר כהן (ועוד קצת עידן טל) והחזירו את הייצוג הכחול-לבן.

10. יניב קטן (ווסטהאם יונייטד)

אפשר לסכם את זה כך: הזמן שלוקח לקרוא את הפסקה על קטן שווה לזמן שהקשר/חלוץ היה באפטון פארק. השערים מול יונייטד בליגת האלופות אולי הביאו אותו עד לבאר, אך קטן לא שתה. קטן עצמו התייחס לקדנציה שלו באנגליה ואמר שהיה תייר בלונדון וחזר לארץ. 6 הופעות בליגה ו-2 בגביע הספיקו לקטן להבין שהוא ואנגליה לא הולך יחד והוא חזר כדי לקבל חוזה שמן בירוק.

9. אבי נמני (דרבי קאונטי)

מלך בתל אביב, ליצן החצר באירופה. אבי נמני ניסה את מזלו אצל חסוס חיל באתלטיקו מדריד בעשור הקודם, ובתחילת העשור שמסתיים עוד רגע הגיח לדרבי קאונטי. בחמש הופעות נמני בישל בבכורה נגד ארסנל (זה עוד היה ב-99') וכבש בהפסד לאברטון בפברואר 2000. אולי הוא ציפה שאוהדי האיילים ישירו לו Nimni – to be with you in every minute אבל זה לא קרה וקפטן 8 הצהוב חזר לישראל. בכל זאת, באנגליה אי אפשר ללכת בכל יום לבר מצוות וחתונות של מעריצים.

8. נג'ואן גרייב (אסטון וילה)

דיוויד אבו, הסוכן שהביא לאחרונה את ג'ון גרגורי לאחי נצרת, שידך לאותו גרגורי את המגן השמאלי המהיר כדי שירוץ על הקווים של וילה פארק. גרייב הרשים במדי הפועל חיפה ונבחרת ישראל ורצה לצאת לנשום קצת אירופה. כמו במקרים דומים, הספסל והיציע היו חבריו הטובים ביותר של הליגיונר המתחיל והחזרה לחיפה הייתה קצרה אחרי שש הופעות בסגול.

7. ואליד באדיר (וימבלדון)

הקשר הנמרץ הגיע לחבורה המשוגעת של וימבלדון ז"ל וכבר בהופעה הרביעית כבש באולד טראפורד. יורדי קרויף, הבן של, חילץ תיקו עבור השדים האדומים אך לצערו של באדיר זו הייתה החוויה הטובה האחרונה שלו באי הבריטי. שנת 2000 הגיעה והישראלי מכפר קאסם לא ממש הצליח להרשים ב-25 ההופעות שקיבל.

6. בן סהר (צ'לסי, ק.פ.ר, שפילד וונסדיי ופורטסמות')

יכול להיות שסהר עשה הרבה פחות מקודמיו ברשימה אבל יש הבדל אחד מהותי: השחקנים שמעליו הגיעו לאנגליה בשלים ובשיא הקריירה ולא הצליחו לעשות הרבה. סהר אותר בגיל צעיר על ידי צ'לסי ובאופן טבעי לא הצליח להשתלב בקבוצה הראשונה. גם הקבוצות אליהן הושאל לא נהנו מכישוריו ונראה שגם המעבר לספרד לא מיטיב עם BS (בתקווה שזה לא בולשיט). בכל מקרה עדיף שיישאר באירופה ולא יחזור לישראל.

5. עידן טל (אברטון ובולטון)

אחד הישראלים הכי אירופאים שיש לא הצליח להטביע חותם משמעותי בשתי הקדנציות שלו בממלכה. שער אחד באברטון ושער נוסף בבולטון היו היבול של הקשר הירושלמי. טל הצליח להביא את האנרגיות הבלתי נדלות שלו גם למגרשי הפרמייר-ליג ובסופו של דבר העדיף לחזור למכבי חיפה ולבית"ר ירושלים.

4. תמיר כהן (בולטון)

הביקורת העיקרית מבית כנגד ישראלים בפרמייר-ליג היא שזו ליגה קשוחה ופיזית והישראלים הציפלונים לא יעמדו בשלל הכניסות והתאקלים. אם תשעת השחקנים האחרים ברשימה הגיעו לליגה האנגלית בזכות הכישרון (וסוכנים טובים), תמיר כהן הגיע בזכות תכונה שחשובה לאנגלים ושהוא ניחן בה בשפע: ה-ק-ר-ב-ה. השחקן היחיד ברשימה שאבא שלו גם שיחק באנגליה, הצליח לייצר מעמד טוב בבולטון, פתח את 09/10 מצויין אך נחלש כמו כל הקבוצה. עדיין לא ידוע איך ישפיעו עליו הפיטורין של המנג'ר גארי מגסון.

3. טל בן חיים (בולטון, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, סנדרלנד ופורטסמות')

הבלם הביריון קורץ מהחומר הנכון והבין כבר בגיל צעיר שהליגה הישראלית קטנה עליו. אחרי תקופת התאקלמות לא ארוכה בבולטון של סאם אלרדייס בן חיים מצא מקום בהרכב של הטרוטרס והפך לאחד הבלמים המרשימים בליגה. הישראלי הגיע לצומת דרכים ובחר לנסות את מזלו בצ'לסי. מאז המניות שלו ירדו ואחרי שלא הצליח בסיטי ובסנדרלנד בן חיים מנסה לחזור לעצמו בפורטסמות' עם אברהם גרנט. אם זה ייגמר בירידה שני הישראלים יינזקו. אם פומפי תישאר בן חיים יחזור למסלול הנכון וימשיך להצליח.

2. אייל ברקוביץ' (בלקבורן, מנצ'סטר סיטי ופורטסמות')

התקופה היותר טובה של ברקוביץ' באנגליה הייתה דווקא בעשור הקודם, כשהוביל את ווסטהאם למקום החמישי ב-98/99. אחרי המעבר לסלטיק הקוסם חיפש את מקומו חזרה בליגה האנגלית וחווה קצת מליגת המשנה עם בלקבורן ומנצ'סטר סיטי. ברקו עלה ליגה עם התכולים ועשה איתם עונה לא רעה ב-02/03. אחר כך הוא עבר לפורטסמות' והדרך לפרישה הייתה קצרה – דרך ביזיון בצהוב.

1. יוסי בניון (ווסטהאם וליברפול)

היהלום מדימונה, הילד או איך שלא תקראו לו הציב רף מאוד גבוה לבאים אחריו: כוכב של ליברפול. ההחלטה של בניון לעבור מספרד לאנגליה ב-2005 הייתה נכונה ולאחר עונה טובה מאוד בווסטהאם ועוד אחת בינונית הוא עבר לליברפול. בהתחלה הדקות היו מעטות אך עם הזמן הפלופים של בניטס התגלו ובניון הצליח לשמור על יציבות שהתבטאה גם בשערים ובישולים. שער ניצחון בברנבאו ושלושער מול בשיקטאש הם רק רגעי ההיילייטס של בניון בליברפול. עצם המעמד שיצר לו באנפילד ראוי לחיקוי ולשאיפה של מאות אלפי ילדים בישראל שמשחקים כדורגל.

הייתה חוויה מיוחדת לצפות בו באנפילד לפני שלושה חודשים ולראות את ההערצה לה הוא זוכה במועדון המפואר. קשה לראות באופק ישראלי שיצליח יותר מבניון באנגליה או במדינה אחרת. אין ספק שאם היה נשאר בישראל היה שובר כבר מזמן את השיא של אלון מזרחי בראש טבלת מלך השערים – אפשר כבר עכשיו ("הילד" בן 30 בעוד פחות מחצי שנה) להכתיר אותו כישראלי הטוב בכל הזמנים.

2 thoughts on “מצעד העשור: ישראלים בפרמייר-ליג

    1. Anonymous

      טעות שלי, הייתי בטוח שמדובר בישראלי הטוב ביותר באנגליה מאז ומעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.