קאמבק ועוד קאמבק

ברוך שובך, פול פוגבה. התגעגענו. כולם מדברים על זלאטן, כנראה בצדק, אבל הקאמבק של פוגבה משדרג את יונייטד בעשרות מונים. מאטיץ' פתאום צריך לעשות תפקיד של שחקן אחד. מאטה לא עסוק בלרדוף אחרי שחקנים במשך כל המשחק ואם מחיטריאן היה משחק הוא היה מרוויח. אולי הוא הנפגע העיקרי מהפציעה של פוגבה.

לינדלוף, שלא נתן לשום איטלקי לעבור אותו בשבדיה ועלה למונדיאל בצדק החליק וניוקאסל עלתה ליתרון. בינתיים לינדלוף שחקן של גול למשחק. מקווה שזה ישתנה. ואז פוגבה החליט שהוא לוקח את המשחק על עצמו ונתן את הטאץ' שאין להרבה שחקנים, מה שהביא לשוויון של מרסיאל. יאנג נותן הרמה או שתיים טובות במשחק וסמולינג ניצל את זה. ניוקאסל היא לא הקבוצה לאבד מולה נקודות.

פוגבה המשיך בקוסט טו קוסט שלו וכבש את השלישי. מוריניו החליט שזה המשחק להציב ביחד את מרסיאל-רשפורד-לוקאקו עם פוגבה ומאטה מאחוריהם. מעניין אם זה ימשיך במשחקים נוספים. חשוב שלוקאקו כבש, הוא גם איש של גול למשחק. ואז זלאטן נכנס ושיחק קצת מאחור, קצת מקדימה והיה חייב לתת איזו התעופפות קטנה. טוב שהפגרה נגמרה, טוב שפוגבה וזלאטו חזרו. נקסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.