"שם המשחק" – הסוף

לפני שלושה ימים תיבת הדואר נותרה מיותמת ו-100 דפי הכרומו העטופים בניילון השחור לא הגיעו לפתח ביתי, לראשונה מזה 14 שנים. רונן דורפן ביקש לא להתאבל אך הרשו לי לשאת מעט דברי קינה: 162 גיליונות מושקעים, צבעוניים ומעניינים ייזכרו כאחד מאבני הדרך היותר חושבים בהיסטוריית עיתונות הספורט הישראלית.

דרך המגזין התוודעתי לכתיבה הנהדרת של סיימון קופר והארי פירסון שאת הקישור לטוריהם ניתן למצוא דרך קבע בצד שמאל של הבלוג. נכון, העיתון לא היה צהוב ולא הייתה שם התייחסות לרכילות הספורט הכה פופולארית. אולי הקורא הישראלי הממוצע חיפש שם דברים אחרים. אולי העובדה ש"שם המשחק" ביקש לשמור על רמה גבוהה, לא זילזל בקוראיו ולא התפתה לרדת לביבים של עיתונות הספורט המודרנית עלתה לו בחייו.

כל אלו רק השערות וכעת צריך לחפש אלטרנטיבות אחרות. למישהו יש את המספר של "בלייזר"?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.