34 שעות בממלכה

הבלוג קפץ לביקור בזק בממלכה, בכל זאת, חייבים לבדוק מקרוב את תחילת העונה השנייה של מוריניו. אי אפשר להסתפק במה שמראים בטלוויזיה. הנשיא של אמריקה טוען שיש שם הרבה פייק ניוז! אז אומרים שטוב מראה עיניים. פתאום אתה מוצא את עצמך במדינה אחרת ומבין שההתמכרות הזו חזקה ממך. זה לא בהכרח רע.

זה התחיל עם פקיד בביקורת הגבולות שהסביר לי שהוא אוהד ליברפול ושהוא מקווה שיונייטד תפסיד מול אברטון. לא הלך לו (לפחות נתן להיכנס).

יונייטד הייתה צריכה לסיים את המחצית הראשונה עם 2 או 3 חוץ מהשער המדהים של ולנסיה אבל לא עשתה את זה ואברטון הייתה יכולה להשוות. דה חאה כבר הרגיל לטוב וזאת נחשבת לתצוגה רגילה שלו. להציל שניים-שלושה שערים במשחק. גם המשחק הזה, כמו המשחק מול לסטר, היה נגמר ככל הנראה בתיקו בעונה שעברה והעונה זה נגמר עם ניצחון גדול על האפס. זה הפך לדפוס חוזר בשלושה-ארבעה משחקים. אולי מקריות ואולי היריבות באמת מותשות לקראת הסיום מול סילונים טריים שמוריניו שולף מהספסל, הפעם לינגארד ומרסיאל.

תענוג להתסכל על מאטיץ' מקרוב במהלך המשחק. הנגיעה הראשונה, החילוצים, הנוכחות, האוריינטציה להניע את המשחק לשליש האחרון. ארשה לעצמי להגזים – הוא מסי של הקישור האחורי.

התקשורת עסקה היום בשיר החדש של לוקאקו שעוסק באיבר מסוים שלו בגוף, לא הרגל (שהבקיעה את השלישי) ולא הראש. שיר משעשע מאוד אבל באמת לא ראוי לשיר עידוד קבוע בשבילו. אין לי בעיה עם הומור גס או נמוך. זה אפילו מצחיק אותי. אבל לא כשיר הלל לחלוץ המרכזי שלך.

וכמובן. החיים ההפכפכים בכדורגל באו לידי ביטוי עם שובו של רוני לאולד טראפורד. מחיאות כפיים וקריאות ROOOONEY בהתחלה, סטנדינג אוביישן קצר בסוף, אבל בין לבין הזכירו לו שהוא "סקאוז בסטרד". כך חולפת תהילת עולם.

נ.ב. אנחנו רק בספטמבר.

2 thoughts on “34 שעות בממלכה

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יופי של תיאור האירועים.
    הגיחה שלכם היתה שווה לא רק לפי מבחן התוצאה.
    כן ירבו.

  2. אוהדת מושבעת

    אחלה משחק!! האדרנלין בשיאו🍻
    שווה קפיצה…
    כתבה מעולה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.