5 מסקנות מהופעה חלשה של יונייטד

1. הגנה – הפיילוט של להעיף את ריו פרדיננד (וד"ש לאנטון) מההרכב לא עבד. ג'וני אוונס הוא שחקן טוב ופוטנציאל לעתיד אבל ההגנה עדיין חדירה ומשהו בדינמיקה שלה צריך להשתנות אם פרגוסון רוצה את האליפות הרביעית ברציפות.

2. שוער – התובנה מהדרבי רק התחדדה: בן פוסטר לא ברמה של מנצ'סטר יונייטד. ניסינו, היה נחמד – ואן דר סאר יחזור בקרוב וצריך למצוא את היורש ליום שאחרי.
3. אמצע – שני קשרי האמצע מתחלפים מדי משחק. פלטצ'ר התחיל להיות קבוע ונתן משחק חלש להחריד. לשים את גיגס ביציע זה מובן אבל קשה לתפיסה. הייתי מריץ במשך כמה משחקים את קאריק ואנדרסון שיכירו אחד את השני. נראה לי השילוב המנצח פלוס גיגס מבריק פעם בכמה משחקים.
4. ברבאטוב – שחקן של היילייטס (איזה גול!). למשחק השוטף הוא מזיק באופן רציף. טכניקה של מראדונה, קבלת החלטות של עמיר פרץ במלחמת לבנון השנייה.
5. צ'לסי וליברפול – המשחק מחר של שתי הטוענות העיקריות לכתר חוץ מהאלופה הופך לטיפה מעניין יותר. יונייטד חרקה מול ארסנל וסיטי והשיגה 6 נקודות, הפעם היא איבדה. בניטס ואנצ'לוטי חושקים בתואר ויצטרכו להוכיח מי קבוצה רצינית יותר.

6 thoughts on “5 מסקנות מהופעה חלשה של יונייטד

  1. רועי שהגיע אחר-כך

    אני מסכים עם נקודות 1-3, אבל חולק על הרביעית. ברבאטוב אמנם לא היה טוב היום, אבל הוא עדיין היה מהיותר טובים ביונייטד. דווקא מה שעושה אותו בעיני כל כך מוצלח העונה הוא האופן שבו הוא מקבל החלטות. כשהוא משחק, יונייטד פשוט טובה יותר כי הוא יודע מה לעשות עם הכדור ואיך לגרום לו להגיע למקומות שבהם הוא יכול להוות סכנה. במשחק מול וולפסבורג הכניסה שלו הפכה את יונייטד לקבוצה מסוכנת. קראתי איפשהו, אני לא זוכר איפה, שראיין גיגס מתמוגג מהאופן שבו ברבאטוב משתלב במשחק הקבוצתי של יונייטד. קטונתי, אמנם, אבל אני אסכים עם גיגס כאן.

  2. בני גלובינסקי

    אני מחסידיו של האדמור ברבה, ועדיין קשה לי לפעמים לראות את שטף המשחק נתקע בצורה כל כך שלומיאלית. בראש ובראשונה הוא חלוץ ואין סיבה שלא יבקיע שער כל שני משחקים.

  3. Mr Kate

    באמת עונה חלומית מתהווה משבת לשבת. השאלה הרצינית היא מה לעשות בלי ברבטוב? אואן? וולבק? כרגע מניו זקוקים לכל שער של הגבינה הבולגרית.

  4. רועי שהגיע אחר-כך

    לקחתי לעצמי את החירות של לבדוק סטטיסטיקות של חלוצים מהטופ, והגעתי למסקנה שהדרישה לשער כל שני משחקים היא דרישה שהגיוני לדרוש אותה אך ורק מרוד ואן ניסטלרוי, שכבש 150 שערים ב-219 משחקים ביונייטד, 64 ב-94 במדריד ובכל הקריירה – 301 שערים ב-501 משחקים, ומסמואל אטו, שכבש 207 שערים ב-409 משחקים בקריירה (ושהממוצע הזה מושג בעזרת 130 ב-200 במדי בארסה. במדי מאיורקה הוא לא נתן מספרים כאלה). אתה יכול להעמיד דרישה כזו גם בפני ליאו מסי (88 שערים ב-169 משחקים בבארסה), אבל זה בערך הכל.
    לויין רוני יש 104 שערים ב-247 הופעות ביונייטד (121 מ-324 בקריירה כולה). לראול יש 315 ב-709 (כולם בריאל). לזלאטן יש 160 מ-362 (92 מ-207 בסריה A). לתיירי הנרי יש מספרים יפים בארסנל (226 מ-369), אבל בכל הקריירה הוא עומד על 302 מ-616. קרוב, אבל לא מספיק. ואלה החלוצים הגדולים של דורנו. ברבאטוב לא אמור, לדעתי, להמדד מולם (אם כי יש לו 46 שערים ב-102 הופעות בטוטנהאם, וזה קרוב. העונה הוא על 3 מ-11, ויש סיכוי שהוא יתקרב עוד יותר).

  5. בני גלובינסקי

    רועי – אבחנה יפה אבל במקרה של ברבאטוב זה לא משנה אם הוא ישים שער כל שני משחקים, שלושה או ארבעה. העניין שהוא צריך להבקיע באופן תדיר, במיוחד לאחר עזיבת רונאלדו.

  6. רועי שהגיע אחר-כך

    אני מסכים. הוא באמת צריך להבקיע, והוא באמת מבקיע. יש לו כבר שלושה שערי ליגה ב-8 משחקים, ואלה המשחקים שבהם יונייטד עדיין מחפשת את עצמה. חוץ מזה, אם רוני יקבל על עצמו את תפקיד רונאלדו (כלומר, זה שמבקיע הרבה) וברבאטוב יקבל על עצמו את תפקיד רוני (כלומר, זה שדואג שמשחק ההתקפה יעבוד ושהכדורים יגיעו לרוני שיבקיע), דייני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.