blood diamond

אחרי שהביאו באוגוסט את די מריה ופלקאו, אני לא חושב שבמנצ'סטר יונייטד קיוו שלקראת החודשים האחרונים של העונה הם יצטרכו להעיף כדורים באמוק למרוואן פלאייני. הטקטיקה המפוקפקת הזאת גירדה תיקו באפטון פארק והעלתה שוב הרבה תהיות.

אני לא מומחה גדול במערכים (או כמו שאקס הבית היהודי, אלי אוחנה, אמר: "טקטיקה שמקטיקה"), אבל עיניי רואות שמערך היהלום הזה לא עובד. הכישרון ההתקפי של רוני (יותר מ-200 שערים בקריירה) מתבזבז בקישור האחורי, יכולת הקרוס של די מריה נבלעת במרכז וינוזאי מוצב בתפקיד לא מוגדר. תנו לי 2:4:4 של ווינגרים ומגנים תוקפים ואני מבסוט.

ליונייטד יש שתי ברירות: או לחזור בעונה הבאה לליגת האלופות, או להיות בצ'מפיונס ליג ב-2015/16. אין אופציה שלישית. אי העפלה לליגה של הגדולים תהיה כישלון, הרבה יותר מהמקום השביעי של דייויד מויס. אני לא רוצה להזכיר את לידס של 2004-2015. ליברפול של 1991-2015 היא דוגמה הרבה יותר צורבת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.