We will always have Paris

הייתה אופוריה, היו חגיגות, ואז נזכרנו שצריך לתת פיניש טוב בליגה (או לזכות בליגת האלופות) כדי לשחזר משחק לפנתיאון כמו זה שהיה בפריז ביום רביעי. ההפסד לארסנל לא היה מחריד, לא היה מביש. רחוק מזה. ועדיין עשה נזק שיהיה צריך לתקן.

פוגבה ומאטיץ' חזרו ולא נתנו ערך מוסף. לינדלוף שהיה אי של יציבות חרק. דה חאה ספג שער מוזר (ולא עוצר אף פעם פנדלים, אבל חוצפה לבוא אליו בטענות). פרד זה לא זה. ראשפורד ולוקאקו היו צריכים להבקיע לפחות שער כל אחד. יש ימים כאלה.

בשמונה המשחקים האחרונים של הליגה יונייטד תארח את צ'לסי ואת סיטי. בתקופה הקצרה סולשיאר לימד אותנו לא לפחד שוב מאף יריבה. עכשיו הולכים לחודשיים עם מטרות ברורות, בהם נוכל לקבל עוד מושג על ההתנהלות של סולשיאר כמנג'ר, בתקווה שהוא העתיד הקרוב (והרחוק) של יונייטד.

הקרב יהיה על מקום בטופ-4 והבונוס יהיה ליגת האלופות. איך אמר המפרי בוגרט? תמיד יהיה לנו את פריז.

One thought on “We will always have Paris

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.